יש תקווה למאותגרי תפירה...

הרומן (הסבוך והמסוכסך) שלי עם מכונת התפירה התחיל בשנת השרות הלאומי. עוד כשהייתי בתיכון, הוספתי דברים לבגדים שלי, טלאים, כפתורים ומה שעלה לי בראש. ועם הכל העזתי ללכת. כן?
ואז, כשהייתי בת שרות, החלטתי שאני אלמד ברצינות, ואתפור לעצמי מה שאני אוהבת ורוצה. היה נשמע מעולה...
נרשמתי עם חברה טובה לקורס תפירה של יעל. תיקנתי את המכונה שהיתה שייכת לאמא שלי, ויאללה לעבודה.
כבר אחרי השיעור השני הבנתי שזה לא הולך ממש בקלות. צריך המווון סבלנות, ודייקנות, ובעיקר  שיגע אותי שאני עובדת כמה שעות טובות בשביל להכין פיג'מת טריקו לאחותי הקטנה, במקום ללכת 2 דקות מהסטודיו ולקנות לה ב15 ש"ח...
נכון, זה לא הדבר הכי בוגר. ואני יודעת שצריך להתאמן על פיג'מות (עם מנג'טים...) כדי להצליח בסוף לתפור שמלת כלולות. ובכל זאת זה לא היה בשבילי. אבל למדתי להפעיל מכונת תפירה..
אבל נקודת זכות יצאה לי מהלימוד הזה-  באותה תקופה יצאתי עם בחור שתפיסת עולמו הייתה שאישה צריכה להיות בבית ולעסוק במלאכות מסורתיות... (זה בעדינות..) והוא שאל אותי מה אני רוצה לעשות אחרי השרות. ועניתי שאני רוצה ללמוד ספרות והיסטוריה.
פניו נפלו....
רציתי לשקם את האווירה וסיפרתי שאני לומדת תפירה. אורו עיניו, המצב לא אנוש....ומיד הוא אמר "אהה..תפירה זה טוב!!"
אז תפירה זה טוב...
ולסלון שלי חסרו כריות לספה.
בתקווה שיהיה בסדר קניתי 3 בדי קנווס שונים אבל מאותה משפחה. כל אחד חצי מטר רוחב.
כדי שיהיה אפשר לגוון, כל צד של כרית עשוי מבד אחר.

תמונה שווה אלף מילים. פה זה ממש כך.

וישבתי לתפור.. ידעתי שאין סיכוי שאני אתפור רוכסן, זה מעבר לאינטלגנציה שלי בעניין, גזרתי 2 ריבועים והצמדתי צד מכוער לצד מכוער. ותפרתי כמעט את כל סביב הכרית רק השארתי פתח בגודל כף יד, כדי שאוכל להכניס מילוי.
הפכתי צד והכנסתי מילוי..

 קצת על המילוי...
לא עשיתי סקר שוק, אבל בחנות יצירה שהייתי, שקית אקרילן שהייתה נראית מספיקה לכרית עלתה 48 ש"ח. זה היה נראה לי מוגזם. בחנות הצמודה אליה, ראיתי כרית שינה ב17 שח. קניתי שניים.
כשבאתי למלא את הכריות שתפרתי, נזכרתי בכמה כריות מסכנות שיש לנו, ועשיתי החלפות. אז הכריות ששימשו אותנו נאמנה כמה שנים גזרתי ואת המילוי הכנסתי לכריות החדשות. והרווחתי עוד כריות לשינה.
את הפתח שנשאר תפרתי ביד בתפרים קטנים. וזה נראה סבבה.
תראו..

איך לשדרג קופסאות או במה לפנק יולדות...

בדיוק לפני שנה, באחד משיטוטי בימי הכיף-לעצמי ההכרחיים, (מתכון לשפיות למי שלא מכירה מעצמה: פעם ב...  ללכת לעיר. לבד. לזמן בלתי מוגבל. בלי רשימת קניות של דברים-שחייבים-לקנות.. והכי טוב גם לשבת עם חברה באיזה בית קפה..) נכנסתי למקס סטוק בירושלים. יש שם אוצרות!! וראיתי קופסאות מתכת עגולות, כמו האלה שיש בתוכן עוגיות חמאה במנג'טים. יש נדלקתי וקניתי 5. וכמובן רגע אחרי שיצאתי התחרטתי שלא קניתי עוד 10, אבל היה לי מספיק דברים בידיים.
מיד כשראיתי את זה ידעתי שזה יהיה למתנות-פינוקים.
ובחברה הדתית-מתנחלית שבה אני חיה, לא חסרות הזדמנויות לתת מתנה לחברה שיולדת...
בקופסאות הראשונות, הדבקתי תמונה חמודה מגליון שקניתי בחנות יצירה לפני 10 שנים.. צבעתי את המכסה בג'סו (שזה חומר מקשר בין כל דבר לצבע) גם כדי שאוכל לצבוע אח"כ באקריליק, וגם כדי שיטשטש את הבדל הגובה המזערי אמנם, בין הדף לקופסא.

 אחרי שהג'סו התייבש, צבעתי באקריליק, בכמה גוונים. לכה אחרי ייבוש
והדבקתי כפתורים ועוד קישקושים...


הכי אני שמחה לתת אוכל לחברה שיולדת. אני זוכרת את הרעב לנישנוש, או לאיזה זריקת אנרגיה בשעות מוזרות במהלך היממה. ובהתחלה הכי קל ומהר היה עוגיות הבית. גם טעים וגם מזין... :)
3כוסות קוואקר
 2 כוסות קמח מלא (עדיף 70%)
2 ביצים
3/4 כוס שמן
א. אפיה
כוס סוכר או יותר
קצת קינמון
קצת תמצית וניל
מערבבים. העיסה צריכה להיות לחה ושאפשר יהיה ליצור ממנה כדורים. אם היא לא- אפשר להוסיף עוד ביצה או מעט מים. (אני ראיתי שזה תלוי בסוג הקמח או הקוואקר)
 ואז מוסיפים שברי אגוזי מלך ושוקולד מריר שבור לחתיכות קטנות
 מכינים עיגולים ואופים...
מהרגע שהעוגיות מוכנות עד לרגע שהן נשרפות, לוקח רגע.... :)
אז שהן רק קצת שחומות מלמעלה, כדאי להוציא מהתנור, ותוך 2 דק' הן מתקשות באויר.

ככה, בהרבה אהבה, נמסרו להן כמה קופסאות, עד שלפני שבועיים, גיסתי ילדה וגם אותה רציתי לפנק..
לא היה לי כח, לא לאפות ולא לצבוע קופסא בשכבות. ולחכות לייבוש...
ואני בזמן שבוחנת את נפלאות הספריי. אז ריססתי קופסא בספריי ירוק, והדבקתי מסביב סלוטייפ מעוטר בציור תחרה. שגם אותו מצאתי במקס סטוק.
פשוט פשוט אבל חמוד.. ולוקח 2 דק' עבודה

ובנוגע לאפיה...
מצאתי משהו חדש.
פצצת בריאות....
לוקחים תמרים. חותכים ומוצאים ת'גרעין ומכניסים אגוז ברזיל/ אגוז מלך/ שקדים
כל אחד שמים במנג'ט, שיהיה יפה.
וזהו

וגם אחותי ילדה במזל"ט
וכבר נגמרו הקופסאות...
אז לה שמתי בצנצנת, וקשרתי סרט...

ובנוסף, כמה קרמי גוף, כרטיס ברכה עבודת יד, וברכה מהלב

ואמן שיהיו עוד הרבה שמחות ולידות
ושאמצא במציאה עוד קופסאות...

אתמול הבנתי שעוד שבועיים נגמר החופש בגדול.
לי הזמן טס...
זו השנה השניה שאיתי בגן, ובשנתים האלה לא שלחתי אותו לקייטנה. הרגשתי שהתקופה בגן מביאה איתה גם לחץ ועומס של החברה. וצריך גם חופש מהמסגרת החברית... שהשהות בגן 6 שעות ביום, דורשת הרבה כוחות התמודדות. ובחופש צריך להרפות... ולקבל מנות בית ואמא במינון מוגבר...
שנה שעברה התכוננתי, כמה שבועות לפני תחילת החופש שמתי דף על המקרר, וכל פעם שראיתי יצירה שנראתה לי מעניינת, רשמתי אותה. כדי שלא יהיה משעמם..
אממה- את איתי זה לא ממש עניין (אמרו לי שאם בנות זה הולך יותר טוב... לא יודעת, אין לי..:) )
אז השנה זרמתי יותר, הוא זכר חלק ממה שעשינו שנה שעברה וביקש לעשות שוב, וארון היצירה תמיד מלא, אז עשינו ממה שיש.
בכל אופן ולטובת מי שמעניין אותו, כמה רעיונות שהלכו פה טוב..

אקווריום בתוך קופסת נעלים- לא בעיה. לוקחים קופסת נעלים, צובעים מבפנים בצבעים של ים. למטה מדביקים צדפים או משהו אחר. על בריסטול מציירים דגים וצובעים. את הדגים מחוררים וקושרים בחוט, ואת הקצה השני של החוט משחילים בחלק העליון של קופסת הנעלים. אני קשרתי מלמעלה חרוז כדי שהחוט לא יפול, והילדים התלהבו כי כך אפשר להזיז את הדג למעלה ולמטה.
המדוזות זו המצאה של הילדים... הם רצו מדוזות, אז חתחתי כדור קלקר לשניים, ונתתי לקשט. ובחלק השטוח תקענו מנקי מקטרות לזרועות.
                                                                            ***

נושא הפיראטים חזק אצלינו בבית...
ספינת פיראטים מבקבוק..- שמים חול או חצץ ברבע מהבקבוק, תוקעים שיפוד עם דגל ומקשטים).

                                                                   ***
יום אחר, איתי קרא לחברים כדי להכין ביחד חרבות לשודדי ים. איפה שראיתי את הרעיון הזה, היה כתוב לעשות עם עיתון מגולגל, והיו מצולמת שם שתי בנות חמודות מחופשות לשודדות ים. זה כנראה הסיבה... כי לשודדים שלי (איתי והשכנים) חרב מעיתון, ממש לא החזיקה מעמד.. אז גלגלתי 'מפל' זה קצת קשה וצריך מיד להדביק עם סלוטייפ כדי שלא יפתח את העיגול עשיתי מקרטון של קורונפלקס ונתתי להם לקשט.
כדי שיכנסו לאוירה גזרתי להם בד לייקרה למשולשים והנה בנדנות!! עכשיו רק נותר לחפש ים במדבר הבית, כדי שתהיה איזה אוניה לשדוד..
 יצא מקסים והם שחקו בזה שעות. הללויה!

הפיראט המתוק ביותר בעולם

אחד מחומרי היצירה המומלצים, זה צבעי מאכל.
פה שמתי בכל כוס אחד מצבעי היסוד (אדום צהוב כחול) ועוד כוסות לערבוב. ובנוסף נתתי לאיתי טפטפת
ונייר סופג (זה של המטבח) וכך כשהוא מטפטף, הכתם מתפשט.

                                                    ***
יום אחד, החברים של איתי באו לבקר אותנו. ניצלתי את השמחה וההתרגשות כדי להעסיק אותו (וגם יצאנו נחמדים..)
והכנו לכל אחד שיפוד פרות, ממלון וענבים.

(שבתחתית שלו שמנו סוכריית גומי, כדי שלא אהיה 'האמא הבריאה'). כדאי לטבול את השיפוד במים לפני שמכניסים אליו את הסוכריות.

וזה מה שקורה כשלא נזהרים...

                                                       ***
אחרון חביב- צבעים מתנפחים. קראתי את זה בבלוג של "תופרת חלומות"
לוקחים קמח, קצת אבקת אפיה ומעט מים. מערבבים ומוסיפים צבע מאכל ומקשטים בריסטול עם מכחול.
אח"כ מכניסים ל15 שניות במיקרוגל, והצבעים מתנפחים קצת.
את איתי זה הדליק...

                                                 ***

ועוד כמה רעיונות שלא היה לי פרטנר כדי לנסות אותם..
- ספינת פיראטים ואניות שעשויות משקיות להשיט בבריכה ("קסם היצירה")
-לצבוע צדפים ולהכין תמונה על קרטון ביצוע.
 - שרשראות ממתקים עם חור כמו ביסלי, ביגלה, ציריוס
- צבעי קרח : להקפיא במקום של הקרחים מים עם צבע מאכל, ואח"כ לצייר עם הקביות הקפואות. ("קסם היצירה")
- לתת לכל ילד 5 שיפודים ו6 מרשמלו וכל אחד יוצר מבנה גאומטרי, אפשר לחבר יחד את היצירות לקונסטרוקציה ענקית. ואח"כ לעשות מדורה ולצלות אותם... (רות ונטורה)

אז יש לי עוד שבועיים כדי לממש אותם, והלוואי שהיה חופש גדול פעמיים בשנה... (טוב טוב, לא לרגום אותי כל ההורים העובדים..)

שידות וכיורים...

תוך כדי בניית הבית, התחלתי לחשוב על העיצוב של המקלחת והשרותים. (ואני יודעת שזה לא הסדר המקובל של הדברים) אני אוהבת לעצב את האמבטיה, כי זה חדר קטן ואפשר לעצב אותו איך שבא, בלי קשר לשאר הבית. ראיתי כיורים עבודת יד מדהימים, אבל במחיר שלא התאים לי, ומיד חשבתי "מה הבעיה, אני אעשה בעצמי...." אז הלכתי לצופיה אביקר מסוסיא, שיש לה סטודיו לקרמיקה, והתחלתי לעשות את הכיור הראשון על גיגית (כי רציתי משהו מספיק גדול כדי לרחוץ בו תינוק).
הרצון הזה לא ממש התממש, כי החימר התכווץ מאוד בייבוש ובשריפה.

חדר האמבטיה קטן, וכדאי היה לנצל כל טיפת מקום. וגם תמיד אצלי יש בלאגן של בגדים מלוכלכים בדרך לכביסה
לכן תכננתי (ותכננתי לבנות, אבל האמת שארלה בנה, והוא עושה את זה טוב ממני..) שידה לכיור שמתחתיה יהיו סלי הכביסה. אחד לכביסה צבעונית ואחד ללבנה.. הללויה, הסוף לבלאגן!!
את השידה, מטעמי חיסכון, עשינו מקרשים שהיו מיועדים לתפסנות. זה הקרשים הכי פשוטים, ולא מקובל להשתמש בהם לרהיטים. לא יודעת למה, אני ממש אוהבת את המראה שלהם...
וכמובן 2 שכבות של לכה נגד מים...

הכי הייתי מבסוטה לעצב את המקלחת שצמודה לחדר שינה. רציתי סגנון וינטאג' אפילו קיצ'י, ולכן את הכיור עשיתי כזה- שיהיה מעניין...

ושידה....
חיפשתי משהו מיוחד, בגובה המתאים, ברוחב המתאים, חדש או יד שניה... חצי שנה....:(
ואז מצאתי, ועוד בבאר שבע. שלחתי את ארלה מיד, וקיבלתי את שאהבה נפשי יחד עם שרפרף תואם שצריך עוד שיפור באופי...

הפעם לא התעצלתי, ניקיתי, שייפיתי, מלאתי בחומר את החורים בעץ, שם שייפתי וצבעתי בירוק שיתאים לאריחים.
אני מבסוטה מהתוצאה...

לקח לפעם הבאה:
- כשמכינים כיורים צריך להקפיד על שיפוע. כדי שהמים יזרמו לחור הביוב...
- אני צריכה לצלם טוב יותר. הצבעים בתמונות עושים עוול למציאות..

ומשהו אקולוגי:
את המכסים של סלי הכביסה לא צריך לזרוק, הם משמשים כמגינים ללוחמים...