חדר הילדים בבית החדש די קטן. זה לא נורא בכלל. איך שאני רואה, הילדים לא משחקים שם אלא במרצפות צמוד לכיור (אם אמא שוטפת כלים) או ליד הספה (אם אמא מקפלת כביסה) או בחדר מחשב (אם אמא....) . וגם הפונקציה של השינה לא ממש הוכיחה את עצמה... איכשהו בבוקר אנחנו ארבעה במיטה, וזה רק בגלל שלכלב אני ממש לא מרשה לעלות עליה...
אז מה כן היה חשוב לי?
מיטה לכל ילד ולא מיטה נפתחת. (חברה סיפרה לי שמאוד הפריע לה בילדות שלא היתה לה מיטה משלה והיא ואחיות שלה עשו תורנות, וכל כמה זמן, הן היו מתחלפות ומישהי אחרת היתה "נדפקת" במיטה הנפתחת) ונשמע לי הגיוני שיש לכל אחד בבית מיטה משלו. פינה שהיא רק שלו (חוץ מאבאמא שהמיטה שלהם היא נחלת הכלל...).
והיה לי חשוב ארון בגדים וארון צעצועים.
שניהם לא צריכים להיות גדולים. בארון הבגדים צריכים להיות רק הבגדים המתאימים לגודל ולעונה. בשביל כל השאר יש מחסן. וארון צעצועים...
פה הגעתי לתובנות... לא צריך מלא משחקים לא שימושיים.
צריך מדף של משחקי קופסא שנהנים מהם, את כל השאר מסרתי. (ואת הטובים שכבר לא לגיל של איתי ויתאימו לרואי רק עוד שנה נתתי בהשאלה)
ולגבי הצעצועים.. רוב הצעצועים היום נשברים ונהרסים נורא מהר. ונוצר אצלי מצב בבית שיש הרבה שברי צעצועים ובלאגן. ובעיקר כואב הלב לקנות בעשרות שקלים מכונית/ מוסך/חיילים וכו' והם נשברים אחרי כמה ימים.
ועוד משהו שראיתי, זה שעדיף הרבה פריטים מסוג מסויים מאשר מעט מכל דבר. כשיש המון חיות, או המון לגו או המון קוביות יש מקום לדמיון ולמשחק ארוך לבד או עם חברים. מאשר קצת לגו שאי אפשר ממש לבנות איתו, ומעט חיות ומעט מכוניות ומעט ממלא הרעיונות שיש בחנויות של הילדים. (ולא הזכרתי בכלל את כל הדברים עם הבטריות שנהרסים גם כן ברגע..)
אז עם כל התובנות האלה, ועם רצון לחיסכון ומיחזור, באתי לארגן את חדר הילדים.
ארון בגדים:
בבית הקודם בחדר ילדים, היתה לי כוננית ספרים שקיבלנו מההורים. חומה ופשוטה, שאיכסנו בה את הצעצועים.
היא היתה מאחורי הדלת ולכן לא הפריע לי איך שהיתה נראית. אותה החלטתי להפוך לארון בגדים. הרי בגדים של ילדים לא תופסים הרבה מקום.
ארון סטנדרטי הוא 60 ס"מ עומק- שזב מתכון נפלא לבלאגן. בהגיון שלי עדיף לשים את הבגדים בהם משתמשים הרבה קדימה, ואת השאר אחורה. לדוגמא הייתי שמה מקדימה את בגדי החול, ומאחורה את הסוודרים ובגדי שבת. אבל למרות הרצון הטוב זה החזיק מעמד אולי שבוע...
אז פה, בארון הזה, עומק הכוננית הוא 20 ס"מ. בדיוק גודל של בגד מקופל. וארון כזה גם נותן הרגשה של חדר מאוורר וגדול.
מסיבה זו גם ניסרתי מהארון את המדף העליון, שלא יהיה גבוה מידי.
את הארון מבחוץ ציפיתי בטפט של הכוננית (שעוד ארחיב עליו) ומבפנים השארתי ככה. זכר לחורבן ולעצלות..
לא רציתי ארון פתוח (בכל זאת אני לא סמל הפדנטיות) אז הלכתי לנגר ותמורת 250 ש"ח הוא הכין לי 2 דלתות בצבע שמנת עם צירים בדיוק בגודל המתאים. (אם אתם מתכננים לעשות את זה גם, אל תשכחו להגיד לו שיחבר לכם צירים לדלתות. כי כשמחברים צירים של דלתות, קודחים במקדח עגול שסביר שאין לכם בבית) בבית נשאר לי רק להבריג את הצירים בהברגה פשוטה לארון, ולקדוח חורים לידיות החמודות שקניתי.
בגלל שזה ארון קל שלא מיועד שיהיו בו דלתות, כל פעם שפתחנו אותו הארון נפל קדימה, אז חיברנו אותו עם זויות לקיר.
ארון לצעצועים:
בסלון בבית הקודם היו לנו כונניות ספרים מגבס שארלה בנה לי. עם השנים, השפכטל והצבע שעליהם התקלף והם נראו לא משהו.
לא היה לי כח לעשות שכבות שפכטל וצבע מחדש וגם פחדתי שזה ינזק עם ההשתוללויות של הילדים, אז החלטתי לצפות אותה בטפט (לרהיטים- לא לקירות) . חיפשתי המון זמן בעיקר ב
מטפטים ברשת. היה לי קצת קשה לקנות דרך האינטרנט, כי הייתי צריכה להרגיש איך זה מרגיש.. בסוף מצאתי טפט יפה בחנות בנתיבות, שבדיעבד נזכרתי שראיתי אותו גם שם.
ציפיתי את הכוננית בטפט, עבדתי לאט ובזהירות כדי שלא יהיו בועות, ויצא יופי...
ומהתובנות של הצעצועים-
מדף עליון- משחקי קופסא שהקטנים לא יפילו (הכי מבאס לסדר פאזל, מה במשבצת, משחק זיכרון ועוד מלא קלפים שמתערבבים)
מדף תחתון- ספרים. לעודד קריאה... גם במחיר קריעה...:) ותיבת אוצר- קופסא שרק בה!! מאוכסנים האוצרות של איתי (אבנים, עטיפות סוכריות, עטיפות מטבעות שוקולד, מטוסים מנייר, ארנקים וקלמרים שהוא מכין ומוצא ועוד מלא אוצרות שהוא לא מוכן לזרוק..)
ובאמצע יש מקום לסלסילות. ואני לא קונה יותר צעצועים אחרים . סלסילה לחיות, למכוניות, לבובות הצגה, לכלי עבודה ולצעצועים לתינוקות.
למעלה בובות (בשביל השכנות...) וליופי.
איך אני יודעת שמצאתי את המתכון המנצח לחדר הילדים? כי גם אחרי ראש השנה 3 ימים, בהם עצמתי עיניים לבאלגן, עם מלא ילדים אורחים, תוך 5 דקות סידרנו את החדר...
משהו לחורף המתקרב
הסיוט שלי בבקרי החורף, חוץ מלצאת מהמיטה, היה למצוא 2 זוגות גרביים תואמים.
 |
| זה מה שנשאר משנה שעברה... |
לא מספיק שגרביים אוהבים בדידות ותמיד אחד חסר. נראה לי שמישהו, אי שם בין מעצבי הגרביים גם רוצה להתעלל בי, וכל שלישיית זוגות גרביים נראית כמעט בדיוק אותו הדבר.
מה הסיפור שלכם? קשה להכין גרביים בצבעים שונים?! למה בבוקר, עם הלחץ והבלאגן אני צריכה גם לשחק ב'זהה והתאם'?? עד שאני מוצאת זוג ומלבישה אני שומעת "זה לא זוג... אמא! זה לא זוג!!" אה.. נכון, פה הגרב כחולה, העכבר אפור והרקע ברגליים לבן ופה הגרב כחולה, העכבר הוא לבן והרקע ברגלים של העכבר אפור.. אני חוטפת קריזה רק מלהזכר בזה...
בקיצור, עד שתקום מחאת הגרביים, מצאנו פתרון חלקי.
אנחנו קונים 3 חבילות זהות של גרביים לכל ילד. ככה, בהסתברות, גם אם נאבד אחד, יש עוד 5 כמוהו. ולגבי הצבעים, גווני כחול לאיתי גווני צהוב לרואי. זה לא פותר את הדמיון הבעייתי, אבל ייתן לנו לפחות בתחילת החורף כמה בקרים בנחת. הלוואי!!
